עמוס לויתן | 4 הערות על הפוליטי

על הקובץ - אחד מכאן

קצת בדומה לאלתרמן שבחר ליצירתו הפוליטית ”שירי מכות מצרים“ צורה מיתית-בלדית, מסתייע גם מצאלחה בצורות השירה הערבית הקלאסית...

 

עמוס לויתן ||

4 הערות על הפוליטי

”...בדרך אחרת, אם לא הפוכה, הולך ספר השירים אחד מכאן מאת סלמאן מצאלחה (עם עובד/שירה, עורכת: ניצה דרורי-פרמן, 2004) ספרו הראשון בעברית של המשורר, לאחר חמישה ספרי שירה בערבית. אולי בגלל הרובד הלשוני המורכב - ערבית-עברית, ואף ערבית-מדוברת וערבית ספרותית - שפתם של שירים אלה (כמו השירים עצמם) מלכתחלה מעובדת יותר, ובשום אופן לא “דוקומנטרית“. בשיר ”מזל עקרב“ הוא מדמה עצמו ל“נחש“ שלשונו מפוצלת: ”... כך נחתם/ גורלי במילים נגזרות משורשי/ המכאוב. עם לשון מתפצלת/ לשתיים. האחת ערבית -/ זכר אמא לערוב. השניה/ עברית - בליל חורף/ לאהוב“ (עמ‘ 12).

כל שפה מניחה כאן תשתית שירית שונה: ”הערבית“, במקרה זה, היא שפת ”הערבות“ ההדדית, האחריות והסולידריות (לאם, למשפחה, לכפר); ”העברית“, במקרה זה, היא שפת ”האהבה“ החוצה את גבולות הנאמנות המסורתית (משפחתית, שבטית, לאומית). בניגוד לפיסות מציאות, שמגישה לנו דבורה אמיר, אצל מצאלחה הכל מעובד ומוקפד בהתאם לכללים פואיטים חמירים.

קצת בדומה לאלתרמן שבחר, כנזכר למעלה, ליצירתו הפוליטית ”שירי מכות מצרים“ צורה מיתית-בלדית, מסתייע גם מצאלחה בצורות השירה הערבית הקלאסית (”עבודת הדוקטור שלו עוסקת בשירה הערבית הפרה-אסלאמית“ - נאמר על גב הספר) כמו, למשל, בשיר ’בלדה ערבית‘ (עמ‘ 17), שיר יפהפה, שקול ומחורז חריזה פנימית מורכבת.

דוגמה מובהקת למורכבות השיר הפוליטי בספר היא השיר ’אחד מכאן‘ המעניק לו גם את שמו. בפגישה ראשונה עם הספר ועם עטיפתו, עם השער הקדמי שלו, ”אחד מכאן“, ואחר כך עם השער האחורי שם נכתב, כי ”סלמאן מצאלחה נולד (1953) בכפר הגלילי אל-מגאר ומתגורר היום בירושלים“, מנסה הקורא ליישב בדעתו את המשמעות המורכבת של שמו. שמא ”אחד מכאן“, על משקל ”אחד משלנו“, בא לומר לנו בדרך, כי הוא מכאן ולא מכאן, משלנו ולא משלנו בעת ובעונה אחת? וכן הלאה. כל הפירושים הללו, אכן נכונים במידה מסוימת, עד שמגיע הקורא לשיר עצמו (עמ‘ 40) ומתברר כי יש לו פירושים נוספים מפתיעים. הנה הבית השני החותם אותו:

ובימים כאלה, מסוכן
לצאת בארץ לרחוב.
הכביש כל כך רטוב.
דם זורם בעורק הראשי.
אני סופר אותם:
אחד מכאן, אחד משם.
אני סופר אותם,
כמו כבשים, עד
שאני נרדם.

אם איני טועה בפרשנותי (ובשירה סימבולית יותר מאשר בשירה דוקומנטרית ייתכן יותר מפירוש אחד), הרי מתוארת לפנינו מציאות של פיגועים (וגם של סיכולים) בארץ הזאת, כאשר מסוכן לצאת לרחוב, ודם זורם בעורק הראשי, כלומר בכביש ראשי, בין אם זה בירושלים, ובין אם בפעולות חיסול בעזה. הדובר בשיר, סופר את הקורבנות: ”אחד מכאן, אחד משם“ ואז מתברר לנו, כי שם הספר הוא אך מחצית השורה ממנה נלקח: ”אחד מכאן“ הוא קורבן של צד אחד (ישראלי), ו“אחד משם“ הוא קורבן של צד שני ”פלסטיני“, כלומר לא שאלת השייכות של ה“אחד מכאן“ היא משמעותו העיקרית, אלר של היותו קורבן.

זאת ועוד: צריך להזכיר, כי בראש השיר מופיעה הערה - ”שיר לשעת לילה מאוחרת“ - השופכת עליו אור אירוני חריף. ה“כבשים“ שהוא סופר, הן, מצד אחד, גם כן קורבנות, אותו ”צאן מובל לטבח“ (על ידי רועים לא נאמנים); אבל מצד שני הן גם ”כבשים“ תמימות שסופר אדם המתקשה להירדם. האירועים הקשים מדירים שינה מעיניו; אבל תדירותם הופכת אותם לשגרה נוראה, ואת הקורבנות לכבשים שניתן לספור. אנו רואים שהשם ”אחד מכאן“, לא רק שהוא מורכב, ופירושו בשיר שונה מהרושם שהוא יוצר תחילה, אלא שגם אין הוא מזוהה בהכרח עם הדובר בשיר (ולא עם המשורר מצאלחה), אלא עם מישהו אחר, שלישי או רביעי, המשקיף על המצב מן הצד, בעודו מתקשה להירדם.

אין כלל ספק שמקומו של שר פוליטי מעין זה הוא בספר שירים, מכיוון שבשל מורכבותו ועיצובו, ספק אם ניתן לקוראו ולהבינו במקום אחר.

*

מתוך: ”4 הערות על הפוליטי ו-1 על הסתמי“. עתון 77, גל' 288 (ניסן תשס"ד, מארס 2004), עמ' 29.

_______________________