הכוח לשחרר ציפורים

רוני סומק

הכוח לשחרר ציפורים

"אחד מכאן", ספר שיריו של סלמאן מצאלחה, כתוב בנקודת המפגש בה שפתי הערבית נושקות לשפתי העברית. "אני משורר ערבי" הוא אומר בשיר אחד, והשיר הסמוך לו מתחיל בשורות "אני כותב בלשון העברית,/ שבשבילי איננה שפת אם...". בכל מקרה, שפת השירה של סלמאן מצאלחה מצליחה לדייק מאד ביכולת לרצף את המרצפות עליהן ירקד הטנגו. "ערבי", הוא כותב באחד משיריו, "הולך ליד הקיר,/ נושא על גבו/ קופסאות שימורים/ ברחובות ירושלים.//יהודי/ חולף על פניו./ לופת בשתי ידיו/ חתול סיאמי/ מילל." המרחק בין "קופסאות השימורים" ל"חתול הסיאמי" מתכווץ מאד בשירי סלמאן מצאלחה. הוא מצליח להשאיר את כל סימני השאלה ולהוסיף את הצבעים מאזור הדמדומים שבין שחור ללבן.

לפעמים האמירה ישירה ולפעמים היא סוללת לעצמה דרך פרטית מאד, כמו ,למשל, בשיר "כלוב":
"על כף ידה ציירו האחרים/קוים של כלוב, וכלאו בו/את קורות חייה. ואני/בהיותי בן ערב, שונא/ציפור בשבי. בכל פעם / שנתנה לי את ידה,/ מחקתי קו.// ושחררתי ציפורים". בשיר הנפלא הזה גאוות היחידה ("ואני ,בהיותי בן ערב") עובדת שעות נוספות. אפשר לקרוא אותו גם כשיר ארס-פואטי וללמוד משבי הציפורים על שבי המלים רגע לפני שהן משתחררות להיות לשיר. אך יותר מכל זהו שיר אהבה. בדרך כלל, נתפסת האהבה כהסכמה הדדית להיכנס יחד לכלוב מטפורי (ראו ,למשל, את "את חרותי", שירו של ג'ורג' מוסטקי). ב"כלוב" מתחזקת האהבה בכך שהגבר מוחק את שרידי הכלובים הקודמים בהם נכלאו "קורות חייה" של האהובה.

רוח נוספת הנושבת בין השורות היא רוח ההומור. ב"השיר על מאיה" הוא מתאר "את הקו שנמתח באויר/ בין שפתיה לאזני". זהו הקו שבין התמימות המקסימה של הילדה "שבקשה שאכתוב עליה" לבין רצינותו של המשורר שהרשה לצער העולם לנוח על כתפיו. בהמשך, כאשר ישתכנע, הוא יגיד "ככה זה כשתופסים / משורר עם נייר / בעונת מעבר".

"עונת מעבר" המעוררת הומור ב"השיר על מאיה" היא ,לדעתי, בהקשר אחר גם הקופסא השחורה של שירי הספר. מצאלחה לא מפסיק לבדוק את המעברים שבין כפר לעיר שבין שפה לשפה. "על מה תסב אהבה/בקיץ העצל?" הוא שואל בשירו "חלום" ועונה:"על שיר ולהבה /ועל חורי הצל". המעבר החד הזה שבין "להבה" לבין "הצל" הוא השריר השירי של שירתו. היכולת לעמוד בתחנת הגבול ולצייר בכוח רב באותו עט. ובקשר לצבע הדיו? לאחד משיריו הוא קרא "שחור, אבל ירוק".

____

פורסם ב: עתון 77, מס‘ 291, יוני 2004
***

Sharing: